Victime juive de Tunisie pendant la 2eme Guerre Mondiale - Moïse Sberro
Le 27 janvier a été fixé par l'ONU comme étant La Journée Internationale du Souvenir de la Shoah, pour commémorer le jour de la libération d'Auschwitz par l'Armée Rouge.
Pour marquer cette commémoration cette année, je publie le mercredi 27 janvier 2021, deux cas de victimes juives d'origine tunisienne, l'un est décédé en Tunisie et l'autre en déportation. Nous commémorerons ainsi les 6 millions de victimes de la Shoah dont près de 700 victimes juives de Tunisie ont péri des suites de la Seconde Guerre mondiale et de la Shoah.
Le 1er cas est … 📷
Moïse Sberro, 24 ans, fils de Joseph Chouchou Sberro et Rachel Moatti qui habitaient à la Place Garibaldi à Sousse, est décédé le vendredi 25.03.1943 sous les bombardements à Sousse.
C'est arrivé une semaine avant Pessah' 1943 et une semaine avant que les allemands battent en retraite et se retirent de Sousse pour remonter vers Tunis.
Moïse était travailleur obligatoire. Il a été coupé en deux par un bombardement à Sousse sur la plage. Il était dans un abri avec un ami, nommé Dadi, et après le bombardement ils sont allés à la plage qui était à côté. Les bombardements reprirent et ils sont morts tous les deux sur la plage.
Moïse Sberro avait créé en 1941 les cours d'apprentissage à l'Alliance de Sousse. Il laissa, outre ses parents, ses trois sœurs et son frère de 18 ans.
Les informations sur le décès de Moïse Sberro me sont parvenues de sept sources différentes qui se complètent.
La 1ere source qui nous a informé du décès de la victime est le Mohél Gaston Fraji Guez qui l'a publié dans son livre "Nos Martyrs sous la botte allemande – où les ex-travailleurs juifs de Tunisie racontent leurs souffrances", en 1946 à Tunis.
D'autres sources nous ont apportées les détails suivants sur l'état des parents après le décès de leur fils Moïse :
- Les parents de la victime n'ont jamais été vu qu'habillés en noir.
- Chouchou Sberro, le père de la victime, était un homme très riche. Mais, dans les décennies qui suivirent la mort de son fils, son image dans la communauté de Sousse était quelque peu ternie, car on le disait radin. Cependant, il s'avéra qu'il était un grand donateur généreux qui agissait avec la plus grande discrétion. En fait il faisait comme il est dicté par la Torah : "Matane-Be-Setère" c.à.d. "faire des dons discrètement".
Cette victime compte parmi les 676 victimes juives originaires de Tunisie que j'ai répertoriées à ce jour.
ה-27 לינואר נקבע ע"י האו"ם כיום הבינלאומי לזכר השואה. יום זה מציין את שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ ע"י הצבא האדום.
השנה, ביום ד' 27 ינואר 2021 אני מפרסם שני מקרים של קורבנות יהודיים ממוצא תוניסאי. אחד נהרג בתוניסיה והשני בוורשה בירת פולין. דרכם נזכור את ששת המיליונים וביניהם גם קרוב ל-700 קורבנות יהודיים מתוניסיה של מלחמת העולם השנייה והשואה.
המקרה הראשון – מואיז סבירו, בן 24, בנם של יוסף שושו סבירו ורחל מואטי שגרו בכיכר גאריבלדי בעיר סוסה. הוא נהרג ביום שישי 25.03.1943 מתחת להפצצות בעיר סוסה. זה קרה שבוע לפני פסח 1943 ושבוע לפני שהגרמנים נסוגו לתוניס.
מואיז היה עובד כפייה. הוא נחתך לשתיים ע"י ההפצצה בסוסה על חוף הים. הוא הסתתר עם חבר ששם משפחתו דאדי. בסוף ההפצצה הם הלכו לחוף הים הסמוך. אך ההפצצה נמשכה לאחר הפוגה ושניהם נפגעו ונהרגו על חוף הים.
מואיז סבירו ייסד ופתח ב-1941 קורסים להכשרה מקצועית בבית הספר אליאנס כי"ח בעיר סוסה.
הוא הותיר פרט להוריו, את שלוש אחיותיו ואחיו בן 18.
המידע הקשור למותו של מואיז סבירו מבוסס על שבעה מקורות שונים ומשלימים.
המקור הראשון שהביא לידיעתנו את מותו של הקורבן הזה הוא המוהל גסטון פראג'י גז שפרסם זאת בספרו "קדושינו המעונים תחת המגף הגרמני – עובדי הכפייה לשעבר מספרים את סבלם" ב-1946 בתוניס.
מהמקורות האחרים להלן כמה הבהרות על מצבם של ההורים אחרי מות בנם מואיז :
- לא ראו מעולם את ההורים שלו בלבוש אחר מאשר בבגדים שחורים...
- שושו סבירו, אבי הקורבן, היה איש אמיד מאוד. אך בעשורים שלאחר מות בנו, הוא סבל מתדמית שלילית בקהילה. כולם היו אומרים שהוא קמצן למרות עושרו. אך במהלך המחקר התברר שהוא היה נדבן גדול שנתן ביד רחבה אך בצינעה רבה. למעשה הוא קיים את מצוות "מתן בסתר".
הקורבן הזה הוא אחד מ-676 הקורבנות היהודיים ממוצא תוניסאי שנמנו במחקרי עד היום.
Le 2eme cas est … 📷 📷
Victor Slama, 30 ans, fils de Raphael Slama et Myriam Mèrièm Cohen qui habitaient au 11 rue des Protestants à Tunis. Il quitta la Tunisie pour la France dans la deuxième moitié des années 30 du 20eme siècle avant la seconde Guerre mondiale.
Il était Comptable et célibataire.
En France il va d'abord habiter à Paris et ensuite, pendant la guerre, après une période à Paris, il descend dans le sud où il loue une chambre à Marseille. Il y sera arrêté en Mai 1943, interné à la prison St-Pierre de la même ville, puis transféré au camp de Drancy d’où il fut déporté à Auschwitz par le convoi 57 le 18.07.1943. Il allait se marier, en France, avant sa déportation.
Il a très probablement été dénoncé. Ses amis qui avaient été arrêtés avec lui ont été exterminés et seulement un est revenu et a survécu à la déportation. Ce dernier avait été interné avec lui à Drancy puis déporté avec lui à Auschwitz.
Après quelques mois de travaux forcés sur place dans des conditions horribles, ils ont été transférés ensembles sur les ruines du ghetto de Varsovie. Là, la victime aurait contracté le Typhus pendant les travaux forcés. Cela aurait provoqué, très probablement, un épuisement total qui s'ajoutant à la faim et au froid entraineront une maladie pulmonaire de laquelle Victor Slama est décédé, fin Décembre 1943, deux heures après avoir été transporté à l'hôpital de Varsovie.
C'est l'ami survivant qui a annoncé le décès de Victor Slama à sa famille après la libération, par une lettre datée du 21.07.1945 qu'il a adressée à son frère Simon Slama, lui racontant les circonstances du décès de Victor.
L'avis qui parut dans le journal "La Presse de Tunisie" du 31.07.1945 annonçait le décès de Victor Slama, "…Rappelé à Dieu dans sa trentième année, vers la fin de décembre 1943, dans le Camp de Concentration de Varsovie, victime de la bestiale férocité germanique…". Voici les noms des familles endeuillées par le décès : Slama, Corcos (Haddad), Cohen, Nahum, Seknazy, Uzan, Perez et Attal.
Les informations sur le décès de Victor Slama me sont parvenues de 6 sources différentes, dont deux ex-déportés qui étaient avec la victime et ont survécu.
Cette victime compte parmi les 676 victimes juives originaires de Tunisie que j'ai répertoriées à ce jour.
ביום הזה, היום הבינלאומי לזכר השואה, שמציין את יום שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ ע"י הצבא האדום, אני מפרסם, ביום ד' 27 ינואר 2021, הסיפור של קורבן יהודי ממוצא תוניסאי שנספה במחנה בוורשה בירת פולין. לזכר ששת המיליונים שנספו בשואה וביניהם גם קרוב ל-700 קורבנות יהודיים מתוניסיה של מלחמת העולם השנייה והשואה.
המקרה השני – ויקטור סלמה, בן 30, בנם של רפאל סלמה ומרים כהן שהיו גרים ב-11 רחוב הפרוטסטנטים בעיר הבירה תוניס. הוא עזב את תוניסיה לצרפת במחצית השנייה של שנות ה-30 של המאה ה-20, לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.
הוא היה מנהל חשבונות ורווק.
בצרפת היה גר תחילה בפריס ולאחר מכן, בזמן המלחמה, אחרי תקופה בפריס ירד דרומה ושכר חדר במרסיי. שם עצרו אותו במאי 1943, היה במעצר בבית הסוהר סנט-פייר באותה העיר, ואחר כך הועבר למחנה דראנסי שליד פריס ומשם נשלח לאושוויץ בטרנספורט 57 ב-18.07.1943.
הוא עמד להתחתן בצרפת לפני שנשלח למחנה ההשמדה.
ככל הנראה נעצר עקב הלשנה. הוא וארבעה מחבריו נספו ורק אחד שרד את השואה וחזר מהתופת. הניצול היה יחד עם ויקטור סלמה במחנה דראנסי והועברו יחד לאושוויץ.
אחרי מספר חודשים של עבודת פרך בתנאים נוראיים, הם הועברו יחד לעבוד בפינוי אריסות גיטו וארשה. שם הוא נדבק בטיפוס בזמן עבודות הפרך. זה גרם, ככל הנראה, לתשישות גדולה שבנוסף לרעב ולקור הביאו לדלקת ריאות חריפה שבעקבותיה ויקטור סלמה נפטר בסוף דצמבר 1943, שעתיים אחרי שלקחו אותו לבית החולים של וארשה.
החבר שניצל הודיע על פטירת ויקטור סלמה למשפחתו אחרי ששוחרר, במכתב מה-21.07.1945 שהוא שלח לאחיו שמעון סלמה ובו הוא סיפר על נסיבות מותו של ויקטור.
במודעת אבל שפורסמה בעיתון "לה פרס דה תוניזי" ב-31.07.1945 דווח על מות ויקטור סלמה בזו הלשון : "...נפטר בשנת השלושים לחיו, בסוף דצמבר 1943, במחנה הריכוז של וארשה, קורבן האכזריות החייתית הגרמנית...". אלה השמות של המשפחות שהתאבלו עקב הפטירה : סלמה, קורקוס (חדד), נחום, סקנזי, אוזן, פרז ו-אטל.
כל המידע על מותו של ויקטור סלמה, הגיע לידיעתי משישה מקורות שונים, וביניהם שני ניצולים שהיו עם הקורבן במחנות.
הקורבן הזה הוא אחד מ-676 הקורבנות היהודיים ממוצא תוניסאי שנמנו במחקרי עד היום.
Commentaires
Zal. C etait loncle de mon…
Zal. C etait loncle de mon papa, jai souvent entendu cette triste histoire. Mon pere sappele Moise en sa memoire